אין הנחתום מעיד על עיסתו

"אין הנחתום מעיד על עיסתו" או:

מה הסיבה שקשה לנו לאהוב את עצמנו.

ויש גם פרק בפודקאסט:

ניתן גם להאזין למה שכתוב כאן, בפרק הרלוונטי בפודקאסט שלי – רוחניות בתכל'ס,
המדבר על לאהוב את עצמי כפי שאני.
לחצו כאן להאזנה לפרק

אז נחזור לפתגם.
אין הנחתום מעיד על עיסתו
הוא ביטוי שגור ביותר אצלנו,
ומוטבע עמוק בתודעה הקולקטיבית שלנו.

רק *שימו לב* בבקשה:

כדאי ממש לגלול עד למטה
כי מחכה לכם שם הפעם מתכון קל, בריא וטעים
להכנת לחם כוסמין טבעוני ללא שמרים!
(בדיוק כמו בתמונה)

וחוזרים חזרה,
רק כדי להבהיר, לפני שממשיכים:
נחתום = אופה,
עיסה = הבצק ממנה אופה האופה את הלחם ו/או העוגות שלו.

הפתגם הזה אומר בתכל'ס

שאנחנו לא יכולים להגיד שום דבר על מה שאנחנו עושים,
או מכינים,
או יוצרים,
או על השירותים שאנחנו נותנים –
לא לטוב, ולא לרע.
למרות שרוב האנשים מפרשים אותו
בעיקר כמו את הפתגם "יהללך זר ולא פיך".

במילים אחרות

אצל רוב האנשים
"אין הנחתום מעיד על עיסתו" נתפס כך:
אני לא יכולה להגיד שום דבר לחיוב
על דברים שאני עושה/מכינה/יוצרת/מספקת –
גם אם אני יודעת או מאמינה שהם מצויינים ובאיכות מעולה.

מי שכן עושה את זה –
נחשב שוויצר/שחצן/יהיר/"עף על עצמו"/וכו'.

הסיבה שהחלטתי לכתוב את המאמר הזה היא

כי אנשים רבים וטובים נוטים לקחת את הפתגם הזה כל כך רחוק –
עד שאין להם בכלל מושג אם "העיסה שלהם בכלל שווה משהו".

יצא לי לטפל בהרבה אנשים לאורך השנים שלא אהבו את עצמם,
שלא חשבו שהם שווים,
שברגע ששאלתי אותם מה המעלות והאיכויות שלהם –
הם נתקעו.
ולקח להם כמה שניות טובות (שלא לומר דקות),
להגיד על עצמם משהו אחד שהוא טוב או שהם אוהבים.
וגם הוא מאוד מהוסס.

כי אם הם יגידו על עצמם משהו טוב, ועוד בקול רם,
זה אומר שהם "מעידים על עיסתם",
וזה הרי אסור.
עובדה – חכמינו זכרם לברכה אמרו את זה!

אז אני אשמח להבהיר כאן משהו שהבנתי בשנים האחרונות:

יש הבדל עצום בין ללכת ולצעוק בראש חוצות לכל אחד שאני פוגשת ברחוב –
כמה אני הכי מדהימה, והכי טובה, והכי נהדרת והכי שווה שיש,
לבין לדעת במקום מאוד עמוק ופנימי,
שהוא רק ביני לבין עצמי,
שאני שווה,
ושהמוצר או השירות שאני מספקת
הוא ברמה ממש טובה
וששווה להעסיק אותי או לרכוש ממני את המוצר שלי.

הראשון – הוא באמת שחצנות,
השני, כמו שאני רואה את זה היום –
הוא אהבה עצמית.

כי כשמישהו לוקח את
"אין הנחתום מעיד על עיסתו"
לרמות כאלה שאין לו מושג בכלל כמה הוא שווה,
או במה הוא שווה,
או האם הוא שווה בכלל –
זהו אקט שגורם לו להרגיש חוסר ביטחון,
גורם לו להרגיש לא ראוי,
גורם לו לחשוב שהוא לא שווה ושאין מה לאהוב בו.
וזהו לא אקט של אהבה עצמית.

לעומת זאת,

כשאנחנו מתנהלים מתוך מקום עמוק ופנימי שלנו עם עצמנו,
שיודע שלמרות שיש בנו גם דברים פחות מדהימים (כמו לכל אחד),
יש לנו גם *לגמרי* דברים מדהימים (גם כמו לכל אחד).
וכשאנחנו יודעים מה הם הדברים המדהימים הללו,
כשאנחנו מודעים להם וזוכרים אותם,
כשאנחנו מתהלכים בעולם מתוך תחושה שאנחנו שווים –
אז,
ורק אז,
נוכל לאהוב את עצמו.

וזה המפתח להכל בחיים שלנו:
אהבה עצמית.

זה הדבר הכי חשוב שיש,
וזאת המתנה הכי גדולה
שנוכל להעניק לעצמנו.
הכל מתחיל ונגמר בזה.
וזה כל כך שונה ואחר מלהיות
שוויצרים/שחצים/יהירים.

ועוד דבר
ממש ממש חשוב
שכדאי לנו לדעת:
רק כשנהיה באהבה עצמית,
רק כשנאהב את עצמנו באמת –
נוכל לזמן לחיינו אנשים שיאהבו אותנו גם כן.
כבר עכשיו, כפי שאנחנו.
עם כל מה שמדהים בנו,
וגם עם כל מה שפחות מדהים בנו.
וזה חשוב לא פחות.

אז…

אני הולכת לכתוב לכם כאן "הורדות" –

שהם בעצם אמונות/מחשבות/רגשות
שאנחנו יכולים כתטא-הילרים לשלוח לעצמנו ולאחרים.
בעיני זה ה-דבר הכי-הכי של התטא הילינג,
וזה ממש כמו שידרוג של אפליקציה,
כשמגיעה גרסה חדשה ומעודכנת
ואתם מורידים אותה ואז המכשיר עובד טוב יותר וחלק יותר –
מכירים את זה, נכון?
כך הורדות בתטא הילינג זה לגמרי משהו שמשדרג אתכם.
מזמינה אתכם לקרוא ולהגיד בלב/בקול רם "כן" לכל מה שאתם מסכימים לקבל.
אפשר גם ממש לדמיין איך זה יורד אליכם,
מתקבל אצלכם,
והופך להיות חלק ממי שאתם – החדשים, המשודרגים.

קבלו באהבה:

• האם הייתם רוצים לדעת שיש לכם מעלת ואיכויות?
• האם הייתם רוצים לדעת שאתם יכולים לדעת מה הן המעלות והאיכויות שלכם?
• האם הייתם רוצים לדעת שזה בסדר לדעת מה הן?
• האם הייתם רוצים לדעת שזה בטוח עבורכם לדעת אותן?
• שזה בטוח עבורכם להכיר אותן?
• שזה בטוח עבורכם לזהות אותן?
• שזה בטוח עבורכם להסתובב בעולם מתוך ידיעה פנימית ועמוקה שאתם טובים, ואפילו ממש מצויינים במשהו? ואפילו בכמה משהו-אים?
• שאתם עדיין יכולים להמשיך להיות אנשים שמתנהלים בעולם בענווה גם כשאתם יודעים עמוק בפנים מה הן המעלות והאיכויות שלכם?
• שאתם לגמרי יכולים לשמור את זה לעצמכם בלי להפוך להיות שוויצרים, או שחצנים, או מאוהבים בעצמכם?
• שאתם לגמרי יכולים להמשיך לגדול ולצמוח ולהתפתח ולהשתפר גם כשאתם יודעים ומכירים ומזהים את המעלות והאיכויות שלכם?
• שיכולה להיות לכם מוטיבציה לגדול ולצמוח ולהתפתח ולהשתפר גם כשאתם יודעים ומכירים ומזהים את המעלות והאיכויות שלכם?
• שמותר לכם "להעיד על עיסתכם" בפני עצמכם ולדעת כמה היא טובה ואפילו מצויינת?
• שזה בסדר לדעת את זה ולחשוב כך?
• שאתם עדיין אנשים טובים עם לב רחב ומדהים כשאתם עושים את זה?
• האם הייתם רוצים לדעת שאתם שווים?
• האם הייתם רוצים לדעת במה אתם שווים?
• האם אתם מסכימים להתחיל לראות ולהזכיר לעצמכם גם את כל הדברים המדהימים שיש לכם? (להבדיל מאת כל הדברים שאתם לא טובים בהם, ופישלתם בהם?)
• האם אתם מסכימים לדעת ולהפנים שזו בעצם ה-דרך להתחיל להרגיש טוב בעולם?
• שזו בעצם ה-דרך להתחיל לאהוב את עצמכם?
• שלגמרי מותר לכם לאהוב את עצמכם?
• שזה בסדר לעשות את זה?
• שאתם יכולים לעשות את זה בלי להפוך להיות נרקיסיסטים, או מגלומנים, או אגואיסטים?
• שאתם יכולים לדעת עם עצמכם, במקום עמוק בפנים, כמה אתם שווים *כבר* ברגע זה?
• שאתם עדיין יכולים להמשיך להיות אנשים שמתנהלים בעולם בענווה גם כשאתם יודעים את זה?
• שזה בטוח עבורכם לדעת כמה ובמה אתם שווים?
• שזה בטוח עבורכם לאהוב את עצמכם?
• שיש לכם את יכולת הבחירה החופשית, מתוך רצון חופשי, לבחור בכל הדברים הללו בכל פעם מחדש?
• שאתם יודעים מה זה אומר ואיך זה מרגיש שזה כבר כך?
• שאתם יודעים מה זה אומר ואיך זה מרגיש לחיות את חייכם יום-יום, רגע-רגע, בידיעה שזה כבר כך?

תודה שקראתם עד כאן.

המשך יום נפלא ומלא ביטחון בידיעה שיש לכם את היכולת לדעת כמה אתם שווים,
במה אתם מצויינים,
שמותר לכם והכי כדאי לכם לאהוב את עצמכם,
ושזה לגמרי-לגמרי בטוח עבורכם כבני-אדם טובי-לב וענווים לעשות את זה!

*  *  *  *  *  *  *  *

וכפי שהבטחתי,
מצרפת לכם כאן מתכון של לחם כוסמין בריא וטבעוני
שאני אופה המון בבית והוא שתי דקות של עבודה,
ולמרות שאני אופה אותו בעצמי –
אני לא מתביישת "להעיד על העיסה" הזאת
שהיא ממש, אבל ממש, טעימה ושווה ביותר! 😉
(וכראייה צרפתי תמונה שלו, כמה שניות אחרי שהוא יצא מהתנור…)

לחם כוסמין טבעוני ללא שמרים:

חומרים:
1 ק"ג קמח כוסמין (מלא אורגני)
0.5 כוס זרעים (אני משתמשת בשומשום, פשתן, חמניות)
1 כף מלח הימלאיה
רבע כוס סירופ מייפל טבעי אורגני
3 כפיות סודה לשתייה
3 כוסות מים
1 כוס חלב אורז

להכנה:

מערבבים את כל החומרים,
מחלקים שווה לשתי תבניות לחם/אינגליש-קייק,
משגרים לתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות לכחצי שעה (עד שקיסם יוצא יבש),
ומכינים חמאה ממש שווה כדי למרוח מעל…
כי זה יוצא כל כך יאמממייי – שלא צריך יותר מזה!  😉