אם לא ראית במו עיניך, אל תאמין למה ששומעות אוזניך

נתחיל בחידה:

שלושה גמלים הולכים במדבר בטור, האחד אחרי השני.
אומר הראשון: "המדבר לפני, וגמל מאחורי".
אומר השני: "גמל לפני, וגמל מאחורי".
אומר השלישי: " גמל לפני, וגמל מאחורי".

איך זה יכול להיות?

התשובה תינתן בסוף המאמר… 😉

הרבה פעמים אנחנו מקשיבים לאנשים אחרים,
מאמינים לכל מה שהם אומרים לנו,
ומפתחים, רק על סמך כך, דעה מסויימת משלנו, או סטריאוטיפ לגבי משהו,
ו/או מרגישים בעקבות זה לא טובים/לא בסדר/חסרי-מזל/אומללים וכו' –
וכל זאת אך ורק כי האמנו בדיוק לכל מילה שנאמרה לנו.

אם אני סטודנטית שלומדת למבחן חשוב והקדשתי לכך שבוע,
ומישהו מספר לי איך הוא לא מפסיק ללמוד כבר במשך שלושה שבועות ברציפות –
מייד ארגיש שאולי לא למדתי מספיק,
שאולי אני לא מעריכה טוב את החומר,
שאני חייבת ללמוד עוד הרבה כי אחרת בטח אכשל במבחן…

ומה אם הוא מגזימן מטבעו?
ואולי למרות שהוא אומר שהוא לומד כבר שבוע ברציפות – הוא בעצם מסוגל להתרכז בכל פעם רק לחמש דקות ואז צריך שלוש שעות הפסקה?
ואולי הוא אוהב להתרברב?
ואולי הוא אוהב "להתמסכן"? (מלשון "לעשות את עצמו מסכן")
ואולי הוא צריך תירוץ לעובדה שלא היה בקשר עם אף אחד מזה שלושה שבועות? (למרות שאין לזה שום קשר ללימודים)
אני אף פעם לא באמת יכולה לדעת אם לא ראיתי במו עיני…

ואם אני מחפשת להיות בזוגיות ואני שומעת על מישהי שכל הזמן רק פוגשת בחורים מדהימים,
שמספרת שכל הזמן רק מתחילים איתה –
מייד ארגיש לא שווה,
לא מושכת,
חסרת-מזל,
ואולי גם אתחיל לחשוב על עצמי שאני לא ראויה לזוגיות…

ומה אם היא מגזימנית מטבעה?
ואולי כל מי שמתחיל איתה הוא לוזר שלא הייתי מסתכלת בכלל לכיוון שלו?
ואולי היא מרגישה חסרת ביטחון וזו הדרך היחידה שהיא יודעת להעלות לעצמה את הביטחון?
ואולי היא בסוג של תחרות פנימית איתי (בינה לבן עצמה), וחשוב לה להרגיש כמה היא יותר שווה ממני?
אני אף פעם לא באמת יכולה לדעת אם לא ראיתי במו עיני…

ואם אני מסתכלת בתמונות הנפלאות והנהדרות שכוווולם (חוץ ממני) מעלים כל הזמן לפייסבוק מהטיולים המהממים שלהם בחו"ל,
וכמה כיףףף להם,
וכמה הנופים שם מדהימים,
וכמה הם רק כל הזמן מחייכים אל המצלמה,
ואני מאמינה רק לחיוכים ולתמונות היפות –
מייד אני אתבאס מהעובדה שזו שנה שנייה ברציפות שאנחנו, כמשפחה, לא יוצאים לטייל בחו"ל,
ושאצלנו בבית זה לא רק חיוכים כל זמן,
ושכנראה יש אצלנו משהו לא בסדר גם בהתנהלות הכלכלית וגם אולי בחינוך…

ומה אם הם העלו רק את התמונות של הרגעים הבודדים שהיה להם כיף, בזמן שהאמת היא שבכל שאר הזמן הם לא הפסיקו לריב?
או לקטר?
או פשוט לשתוק כי הם העדיפו לא לתקשר אם רק אפשר?
אני אף פעם לא באמת יכולה לדעת אם לא הייתי איתם שם בטיול…
ואולי בכלל – ותחשבו על זה רגע טוב-טוב – אנשים מעלים לפייסבוק *אך ורק* את הרגעים היפים והשמחים שלהם? בעוד שהם לא מתעדים ובוודאי שלא משוויצים בכל שאר הרגעים (גם אם הם בעצם הרוב הגדול בחייהם) של הצעקות/הריבים/ההשפלות/השתיקות/הפרצופים/וכו' שהם מנת חלקם?

ואם אדם יקר לי מספר לי איך אדם אחר, שהוא גם במקרה שונה ממני בדעותיו, או בדתו, או בצבע עורו, או במיניותו (אפריקאי/מוסלמי/ערבי/פרסי/תימני/הומוסקסואל/מזרחי וכו') פגע בו כמה פעמים,
וכמה כל בני האדם האלה כמוהו (אפריקאים/מוסלמים/ערבים/וכו') הם חלאות אדם, ותמיד גונבים/מרמים/פוגעים וכו' –
מייד אתחבר לדברים שלו, מעצם העובדה שאדם זה יקר לי ושפגעו בו – ובקלות רבה, יחסית, אאמץ בעצמי דעות שכאלה גם כן.

ומה אם הוא מגזימן מטבעו?
ואולי הוא זה שקודם לא היה בסדר ובעצם היתה לו גם יד בדבר?
ואולי הוא גזען?
ואולי הוא אוהב להתלהם?
ואולי הוא מסתכל על העולם מתוך משקפיים של שנאה, וחשד ופחד כלפי כל מי שהוא שונה ממנו?
אני אף פעם לא באמת יכולה לדעת אם לא ראיתי במו עיני…

בתור אדם שמאוד חשובה לו המילה שלו,
שיעשה הכל כדי להגיד את האמת ולעמוד בהבטחות שלו,
היה לי מאוד קשה לקלוט ולהפנים שיש אנשים שמה שהם אומרים –
לא תמיד מסונכרן עם המציאות.
שמה שהם אומרים – עובר דרך הפילטרים האישיים שלהם – שלעיתים יכולים להיות מאוד שונים משלי, או אפילו מעוותים.
לא ידעתי שזה בכלל אפשרי,
לא הייתי מודעת לאפשרות הזאת,
זה בכלל לא עבר לי בראש.

היו אלה שני מקומות שעבדתי בהם, שעזרו לי להפנים ולהבין שלא כל מה שאנחנו שומעים/רואים/קוראים – הוא בהכרח האמת לאמיתה.
שצריך לפעמים לקחת דברים בעירבון מוגבל,
שיש לאנשים סיבות שונות ומשונות להגיד ולספר דברים כאלה ואחרים,
שלאנשים אחרים יש פילטרים שונים משלי,
אמות מידה שונות משלי,
פרספקטיבה שונה משלי,
זווית ראיה שונה משלי.

המקום הראשון שתרם לכך רבות הוא העבודה שלי בתור מפיקה ועורכת בסניף של הטלוויזיה היפנית הממלכתית בישראל. זה היה בזמן שהייתי סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים. היינו מצלמים כאן כתבות ל"יומן החוץ" של החדשות, ומעבירים ליפן כדי שישדרו את זה שם.
הכתב היפני, היה שולח אותי עם הצלם שלנו, לראיין אנשים ברחובות ירושלים לגבי כל מיני נושאים/כתבות שונים, והיה מראש מגדיר לי שעלי לחזור עם תשובה אחת כזאת, שתיים כאלה, ועוד אחת אחרת. הצלם ואני היינו נשארים בחוץ ומראיינים אנשים, כמה זמן שהיה נדרש, עד שהיינו מקבלים את כל התשובות השונות שהכתיבו לנו מראש ושהיה שעלינו לספק.
מאוחר יותר, אנשים ביפן, היו רואים את הכתבה הזאת ומתרשמים מהדעות המגוונות, כשבעצם לא היה להן קשר לממוצע הדעות הרווח, והן לא שיקפו את האמת לגבי מה שאנשים חשבו. הן רק שיקפו את דעתו של כתב חדשות החוץ…

במקום אחר שבו עבדתי, הייתי באינטראקציה אינטנסיבית עם אדם שבהדרגה הבנתי שהוא לא רק מגזימן פראי, אלא כנראה גם שקרן פתולוגי, והייתי צריכה בכל פעם מחדש לקחת כל משפט שהוא הוציא מהפה בעירבון מוגבל לחלוטין.
זה היה לי ממש קשה!
פעם אחר פעם "נפלתי בפח" כשלקחתי את כל מה שהוא אמר לי כאמת. זה היה יכול להיות החל מהדברים הכי קטנים, כמו למשל מה הוא עשה בסופ"ש האחרון, ועד לדברים יותר משמעותיים כמו מה אנשים אחרים אמרו לו, או חמור אף יותר – דברים שנגעו ישירות למטלות הקשורות לעבודה המשותפת שלנו.
עד שהבנתי והפנמתי שאני בעצם לא יכולה להאמין כמעט לשום דבר שהוא אומר – לקח הרבה זמן…

אז מה אני בעצם רוצה להגיד לכם כאן?
לא, חלילה, שכל האנשים שקרנים ומגזימנים ושאסור לכם להאמין לאף אחד.

ישנם הרבה אנשים טובים ומדהימים בסביבתי שאני יודעת בוודאות שאני יכולה להאמין להם כיוון שהם חושבים כמוני, רואים דברים כמוני, ומתייחסים לאותם דברים כמוני.

מה שאני כן רוצה להגיד לכם כאן הוא שלא תמיד צריך להאמין לכל אחד, כל הזמן.
שלא תמיד צריך לקחת פשוטו כמשמעו ובצורה עיוורת – בדיוק כל דבר שמישהו אחר אמר לכם או סיפר לכם.
כיוון שלכל אחד יש את האמת שלו,
את הסטנדרטים שלו,
את האינטרסים שלו,
ואת הסיבות שלו – לומר דברים מסויימים בצורה מסויימת.
ושהם יכולים להיות שונים לגמרי משלכם!

לכן כשאתם מקשיבים למישהו אחר – במיוחד אם זה מישהו שאתם לא ממש מכירים,
כדאי מאוד שפשוט תהיו מודעים לעובדה הזאת,
שתהיו פתוחים לכך שהאמת/הסטנדרטים/האינטרסים/הפילטרים של האדם העומד מולכם הם אולי שונים משלכם,
שתהיו עם לב פתוח ועם זאת גם עם היד על הדופק – כשאתם מקשיבים/קוראים/רואים בחדשות סיפורים של אנשים אחרים,
ושתדעו כמה אתם שווים ומה האמת שלכם, כך שסיפורים של אנשים אחרים לא יערערו אתכם ולא יגרמו לכם להרגיש לא טובים/לא בסדר/חסרי-מזל/אומללים וכו'.

בימים אלה אני בדיוק קוראת ספר מעורר-השראה שניתן לי במתנה על ידי אחת מתלמידותי (ותודה רבה לך יערית כהן-עורף היקרה!) שרק תורגם לא מזמן לעברית.
זהו ספרו של דייסקו איקדה: לשנות את העולם? זה בידיך!

איקדה, הוא המנהיג הרוחני של ארגון סוקה גקאי (Soka-Gakkai) הבינלאומי, ארגון בודהיסטי, שמטרותיו העיקריות הן קידום ותמיכה בשלום, תרבות וחינוך בעולם, בדרכים לא אלימות ותוך קירוב לבבות.

באופן מאוד מרגש, בעודי חושבת על מה שאני עוד רוצה לכתוב לכם בפוסט הזה, הגעתי אתמול בערב לקטע הבא בספר שהוא, לדעתי, ממש המשך ישיר של כל מה שכתבתי לכם עד כה ואיתו אני גם רוצה לסיים:

"הרבה מהמידע המציף את עולמנו נבחר ונתפר כדי להתאים לסטריאוטיפים ולדעות קדומות ששררו קודם לכן… הגידול וההתפתחות של אמצעי התקשורת השונים יכול להגביר, למעשה, את סכנת הפצתם של סטריאוטיפים ודימויים מוכנים. כולנו חשופים לסכנות אלה.

חיוני שנשאל את עצמנו כמה שאלות חשובות. למשל:
האם אני מקבל ללא עוררין את הדימויים שמוצגים לפני?
האם אני מאמין לדיווחים שלא אומתו, בלי לבדוק אותם?
האם הרשיתי לעצמי, בהיסח הדעת, להפוך לבעל דעות קדומות?
האם יש לי מושג מה הן העובדות בנושא?
האם בדקתי דברים בעצמי?
האם ביקרתי בזירת ההתרחשות?
האם פגשתי אנשים שקשורים לעניין?
האם הקשבתי למה שיש להם לומר?
האם אני מושפע משמועות מרושעות?

אני מאמין שסוג כזה של "דיאלוג פנימי" הוא מכריע…"

אז…

אני הולכת לכתוב לכם כאן "הורדות" –
שהם בעצם אמונות/מחשבות/רגשות
שאנחנו יכולים כתטא-הילרים לשלוח לעצמנו ולאחרים.
בעיני זה ה-דבר הכי-הכי של התטא הילינג,
וזה ממש כמו שידרוג של אפליקציה,
כשמגיעה גרסה חדשה ומעודכנת
ואתם מורידים אותה ואז המכשיר עובד טוב יותר וחלק יותר –
מכירים את זה, נכון?
כך הורדות בתטא הילינג זה לגמרי משהו שמשדרג אתכם.
מזמינה אתכם לקרוא ולהגיד בלב/בקול רם "כן" לכל מה שאתם מסכימים לקבל.
אפשר גם ממש לדמיין איך זה יורד אליכם,
מתקבל אצלכם,
והופך להיות חלק ממי שאתם – החדשים, המשודרגים.
מי שיכול – זה ממש כיף לעשות את זה בעיניים עצומות, ועם זאת זה ממש לא חובה.

*האם הייתם רוצים לדעת בוודאות מוחלטת שאנשים שונים ונבדלים האחד מהשני בדעותיהם, בתפיסת-עולמם, ובצורת מחשבתם?
*שעצם העובדה שאתם חושבים על משהו בדרך מסויימת לא אומר בהכרח שכולם מסתכלים על זה כך?
*שיכולים להיות להם פילטרים שונים משלכם, דרכם הם מסתכלים על העולם?
*האם הייתם רוצים לדעת שאתם יכולים להבחין בפילטרים השונים של האנשים שאתם מדברים איתם, ולזהות אותם?
*שאתם יכולים להבחין באינטרסים השונים של האנשים שאתם מדברים איתם, ולזהות אותם?
*שאתם יכולים להבחין בנקודות-המבט השונות של האנשים שאתם מדברים איתם, ולזהות אותם?
*שאתם יכולים להקשיב לדברים של מישהו מבלי ללכת שבי אחרי דבריו בצורה עיוורת?
*שיש לכם את יכולת האבחנה, ההבחנה והשיפוט – להחליט האם כל מה שנאמר לכם הוא באמת, האמת המוחלטת והיחידה על הנושא?
*שאתם יכולים להקשיב לאנשים אחרים בלב פתוח, ומתוך מקום של חמלה ואהבה, ועם זאת עם היד על הדופק?
*שאתם יכולים להקשיב לאנשים אחרים מבלי להיגרר לדעות קדומות?
*שאתם יכולים להקשיב לאנשים אחרים מתוך הידיעה וההפנמה שתמיד ישנם שני צדדים למטבע?
*שאתם יכולים להקשיב לאנשים אחרים מבלי להרגיש קטנים?
*שאתם יכולים להקשיב לאנשים אחרים מבלי להרגיש אומללים?
*שאתם יכולים להקשיב לאנשים אחרים מבלי להרגיש פחות שווים?
*שאתם יכולים להקשיב לאנשים אחרים מבלי להרגיש חסרי-מזל?
*שאתם יכולים להקשיב לאנשים אחרים מתוך תחושת ביטחון מלאה בעצמכם, בכמה אתם שווים, בערך שלכם – וכל זאת בלי שום קשר למה שנאמר לכם?
*שזה אפשרי עבורכם?
*שזה בטוח עבורכם לעשות את זה?
*שיש לכם את יכולת הבחירה החופשית, מתוך רצון חופשי, לבחור בכך בכל פעם מחדש?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש שזה כבר כך?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש לחיות את חייכם יום-יום, רגע-רגע, בידיעה שזה כבר כך?

תודה שקראתם עד כאן.

המשך יום נפלא ומלא ביטחון במי שאתם, באמת שלכם, בערך שלכם, וביכולת שלכם לזהות בדברי אחרים את הפילטרים/נקודות-המבט/האינטרסים/ השונים שלהם!

אגב… מי כבר הצליח לנחש את התשובה לחידה…? 😉

מביאה לכם פה אותה שוב:

שלושה גמלים הולכים במדבר בטור, האחד אחרי השני.
אומר הראשון: "המדבר לפני, וגמל מאחורי".
אומר השני: "גמל לפני, וגמל מאחורי".
אומר השלישי: " גמל לפני, וגמל מאחורי".

איך זה יכול להיות?

"אז הוא אמר…"
(למרות שזה כמובן לא נכון… ותודה לאלון מאור היקר שסיפר לי את החידה הזאת לראשונה, כשסיפרתי לו משהו שהאמנתי שהוא נכון – רק כי מישהו אמר לי את זה…)