מה הקשר בין גידול במעי לאישה ששוכחת לדאוג לעצמה?

היום אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מרגש ביותר ממש מהשבוע הזה!

יותר נכון: בטיפול מרגש ביותר שערכתי השבוע לאישה מדהימה ומקסימה שמטופלת אצלי כבר מזה זמן…

ומעשה שהיה כך היה:
לפני כמה חודשים הגיעה אלי לטיפול אישה כבת 40, אם חד-הורית לילד צעיר, אשר גרה בדרום הרחוק בעוד כל בני משפחתה גרים בצפון הרחוק. היא מתראה איתם בקושי פעמיים בשנה – וכמובן שאין מה לחשוב אפילו על לבקש עזרה מהם בשוטף עם הבן הצעיר… היא סיפרה לי שמעבר לזה שאין לה עזרה מבני משפחתה – היא גם לא אוהבת לבקש עזרה מאנשים באופן כללי (היא גם לא צריכה!) ובסביבתה הקרובה אין לה הרבה חברים קרובים. גם החברים הטובים שלה – גרים רחוק ממנה.

הסיבה שהיא הגיעה אלי היתה כיוון שלפני כשנה וחצי גילו אצלה פוליפ במעי הדק.
כל הרופאים הקונבנציונאליים שהיא הלכה אליהם – בלי יוצא מן הכלל – המליצו לה מייד על ניתוח להוצאתו. לא היה ברור אם הוא שפיר או ממאיר, אך חלק מהרופאים טענו שגם אם הוא כרגע שפיר – יש סיכוי טוב שהוא יתפתח להיות ממאיר ולכן: להוציא, ומייד!

האישה – נקרא לה כאן לצורך הנוחיות י' – היתה מאוד מופתעת ולא ידעה מה לעשות.
עד כה, היא תמיד היתה בריאה ולא סבלה משום מחלה כל שהיא.
היא היתה רגילה לחשוב על עצמה כעל בריאה וחזקה,
אחת כזאת שלא זקוקה לעזרה ומסתדרת תמיד לבד,
והנה פתאום "נפל" עליה דבר כזה…

בנוסף, מיקומו של הפוליפ במעי הדק היה כזה שמאוד קשה להגיע אליו, וכל הרופאים הסכימו שהניתוח יהיה מאוד לא פשוט, בלשון המעטה, כולל גם ההחלמה ממנו.

אז מה עושים?

עמוק-עמוק בפנים, הרגישה י' שזה לא נכון עבורה לעשות את הניתוח הזה. שאין סיבה.
או כמו שהיא אמרה לי: "אם הגוף שלי ייצר אותו, הוא גם יכול להעלים אותו!"

היא "הסתובבה סביב הזנב של עצמה" במשך כמה חודשים,
הלכה ל"סקונד / ת'ירד / פורת' אופיניון",
קבעה תור לניתוח,
ביטלה אותו,
ובעיקר שקעה בהמון פחדים וחרדות:
מה יהיה איתה?
מה יהיה עם הבן הצעיר שלה?
מי יטפל בו אחרי הניתוח?
איך היא תסתדר?
ומה אם, חס וחלילה, זה אכן ממאיר והיא סתם מושכת את זה?
והיא הפסיקה לישון בלילות…
והחיים שלה הפכו פחות או יותר לסיוט…

בינתיים עברה כבר כמעט שנה מאז האיבחון הראשון והיא עשתה בדיקת MRI לביקורת.
הפעם גילו שלא רק שהפוליפ קצת גדל, אלא גם יש כבר התפשלות במעי ("התפשלות מעי" היא כניסת לולאת מעי בתוך עצמה, בדומה לשרוול חולצה המקופל בתוך עצמו או לאנטנה מקופלת). זה כשלעצמו יכול להיות דבר מסכן חיים ומצריך ניתוח.
ועדיין י' לא היתה משוכנעת שניתוח הוא הפיתרון הנכון עבורה…

הפעם היא החלה לחפש באינטרנט כל מיני שיטות ריפוי אלטרנטיביות.

היא שינתה את התזונה שלה והחלה לאכול אוכל יותר בריא ומזין (לפני זה היא אכלה מכל הבא ליד בלי לחשוב פעמיים, ובעיקר ג'אנק-פוד),
היא החלה לעסוק בפעילות ספורטיבית (לפני זה, בתור אם חד-הורית, היא לא מצאה זמן),
היא החלה לרדת במשקל ואנשים החמיאו לה על איך שהיא נראית,
היא התחילה לעשות לעצמה מדיטצייה ודמיון מודרך,
היא התוודעה לחשיבה חיובית,
היא נאלצה גם להתחיל לבקש קצת עזרה מאנשים סביבה (בכל זאת יש לה ילד קטן),
והיא גם הגיעה לתטא הילינג…

כבר אחרי הטיפול הראשון נעלמו הפחדים והחרדות והיא חזרה לישון טוב בלילות.
גם שמחת החיים שלה חזרה.

במהלך הטיפולים ראינו איך הפוליפ החמוד הזה – שנתנו לו את השם "פיליפ" – בעצם הגיע לעזרתה.
לפני שהיא ידעה על קיומו –
היא חיה את חייה בלי להתייחס לעצמה,
בלי להתייחס לגוף שלה,
בלי להתייחס לנשמה שלה,
בלי לבקש או לקבל עזרה,
כל כולה בעבודה ובילד שלה,
ולמעשה הזניחה את עצמה לחלוטין.

בזכותו –
היא החלה לטפל בעצמה,
לשים לב למה שהיא מכניסה לגוף שלה,
לשים לב למה שהיא עושה עם הגוף שלה,
להתוודע לשיטות טיפול רוחניות ואלטרנטיביות,
ובעיקר – היא גם למדה שזה לא דבר כזה נורא, לפעמים, לבקש קצת עזרה מאחרים…

באחד הטיפולים האחרונים שעשינו הודנו ל"פיליפ" על השיעור הכל-כך חשוב שהוא לימד את י',
הבטחנו לו שהיא כבר למדה ממנו את כל מה שהיא היתה צריכה ללמוד ושאין לה צורך יותר שהוא יישאר בסביבה,
ועשינו דמיון מודרך בו י' נפרדה מ"פיליפ" באהבה ובהודייה עמוקה על כל מה שהוא לימד אותה ועשה עבורה (היא דמיינה אותו כאיש נמרץ וחמור-סבר עם חליפה כהה ומטרייה, וממש ראתה אותו יוצא מחדר ההרצאות שמשם הוא לימד אותה את הכל, וסוגר אחריו את הדלת על מנת שלא להתראות שוב).

בתחילת אותו הטיפול – אני יכולתי לראות את "פיליפ" בבירור בסריקה אנרגטית שעשיתי ל-י'.

בטיפול שאחריו – אמרתי ל-י' שקשה לי לומר, ועם זאת אני כבר לא מקבלת תמונה כל כך ברורה שלו… מה שראיתי שם בבירור בטיפול הקודם היה עכשיו מאוד מטושטש ולא ברור…

כמה ימים אחרי הטיפול הזה י' עברה עוד בדיקת MRI.

השבוע היא חזרה אלי לטיפול נוסף לאחר שהיא כבר קיבלה גם את תוצאות הבדיקה:
אין יותר התפשלות של המעי,
ואין עדות לפוליפ כמו בבדיקות הקודמות.
לא ברור איפה הוא ויכול להיות שהוא נעלם!!!

י' הסכימה שאני אשתף את הסיפור המרגש הזה שלה כדי לעודד ולעורר תקווה אצל עוד אנשים!
אם אתם מכירים מישהו שהסיפור הזה יכול לעזור לו, לעודד אותו, לתת לו תקוה – אתם מוזמנים בשמחה ובאהבה רבה לשלוח לו את הסיפור הזה.

כי זה בהחלט אפשרי בעזרת התטא הילינג לשחרר מחיינו כל דבר ולברוא לעצמנו מציאות חדשה ומיטבית יותר עבורנו – גם אם זה גידול במעי הדק!

*חשוב לי להדגיש*
אני חלילה לא באה ואומרת כאן שכל מי שיש לו גידול כל שהוא צריך עכשיו להפסיק ללכת לרופאים קונבנציונאליים, להפסיק את כל הטיפולים הקונבנציונאליים שהוא עושה, ו/או לבטל ניתוחים מתוכננים.
י' הגיעה אלי כבר מאוד מאמינה בעצמה ובגופה וביכולת שלה לחולל שינוי בעצמה, ללא התערבות כירורגית. אני רק עזרתי לה להגשים את זה.

כל מה שאני אומרת הוא שתהיו פתוחים לכך שיש גם אפשרויות אחרות!
שהכל באמת, אבל באמת, אפשרי!
כי אני רואה את זה מאז שאני בעולם התטא כל הזמן!

אז…
*האם הייתם רוצים לדעת שזה אפשרי עבורכם לברוא בחייכם מציאות חדשה ומיטבית עבורכם?
*שזה יכול לקרות בכל תחום בחייכם?
*שזה יכול להיות ולקרות גם באספקט הפיזי?
*שאפשר גם לשחרר ולרפא מחלות מחיינו?
*גם נפשיות וגם פיזיות לחלוטין?
*גם כאלה שהרפואה המודרנית/הקונבנציונלית טוענת שאין להן מרפא?
*גם גידולים שונים למיניהם שהרפואה המודרנית/הקונבנציונלית יודעת רק להסיר אותם על ידי ניתוח?
*שיש לכם את ההגדרה והפרספקטיבה של אנרגיית הבריאה ל"נס"?
*שאין גבול והכל אפשרי?
*שאתם יכולים לחולל נס בגופכם?
*שאתם יכולים להיות נס רפואי?
*שזה אפשרי?
*שזה קורה כל הזמן בכל העולם?
שזה יכול לקרות גם לכם?
*שזה בטוח עבורכם לעשות את זה?
*שיש לכם את יכולת הבחירה החופשית, מתוך רצון חופשי, לבחור בכל הדברים הללו בכל פעם מחדש?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש שזה כבר כך?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש לחיות את חייכם יום-יום, רגע-רגע, בידיעה שזה כבר כך?

מי שהוא תטא-הילר מוזמן להגיד לעצמו בלב "כן" ולקבל המחשה לכך שקיבל את כל ההורדות הללו לכל תא ותא בגופו.

מי שאינו תטא-הילר או סתם רוצה להתפנק – מוזמן לכתוב לי ואשלח לו באהבה רבה!

תודה שקראתם עד כאן.

המשך יום נפלא ומלא ביטחון בידיעה שיש לכם את היכולת לשחרר כל דבר מחייכם,
גם מחלות,
להאמין בכך בכל לבכם,
ולדעת את זה בוודאות מוחלטת –
גם אם במקרה רופאים, או אנשים אחרים שאתם מעריכים, אומרים לכם אחרת!

10 תגובות

  • שוש אברהם נכתב יולי 14, 2017 9:35 pm

    ענבל, תודה,
    מעניין איך אני מגיעה לקרא את מאמריך והם תמיד נותנים לי תשובה למה שאני זקוקה.
    מודה על כך. תבורכי,

    • ענבל פייפל נכתב יולי 17, 2017 4:36 am

      תודה לך שוש יקרה!
      חיממת לי את הלב ועשית לי חיוך גדול על הפנים!
      זה בדיוק מה שאני הכי רוצה לעשות: להגיע לאנשים בצורה שפוגשת אותם מדוייק להם!
      תודה לך על המילים החמות!
      ענבל

  • שושי נכתב יולי 14, 2017 9:47 pm

    הי ענבל,
    רק עברו כמה דקות שנסעת וכבר את חסרה כאן.
    ומסתבר גם שחגגת יום הולדת עגול ורציתי לברך אותך אבל לא ידעתי איך אפשר לצרף קובץ כאן, אז אני שולחת אותו בסוף כל הפרסומים שלך.
    (מניחה שתבדקי גם אי שם מיילים)

    בקשר לכתבה שכתבת, אני בעצמי מתלבטת בבדיקת חשד שלי וחוששת, למרות שאומרים כי גילוי מוקדם מציל חיים.
    אני מניחה שיש לנו על מה לשוחח בפגישתנו הבאה, אם חששת שכבר אין לנו על מה לדבר…..

    תהני מכל מה שהנסיעה הזו מעניקה לך, ושובי אלינו בכוחות מחודשים ודברים חדשים שתלמדי שם.

    בברכה, שושי

    • ענבל פייפל נכתב יולי 17, 2017 4:43 am

      הי שושי יקרה,
      תודה לך על הברכות ליום הולדתי!
      אני מאוד מעריכה את זה!
      ואצלי בקליניקה תמיד יש על מה לדבר… אז אני אף פעם לא דואגת שיהיו שם שתיקות מביכות… 😉
      חיבוק גדול כל הדרך ממונטנה…
      ענבל

  • דלית נכתב יולי 16, 2017 8:44 am

    ענבל יקרה,
    קודם כל מזל טוב ענקי ונסיעה נהדרת.
    הסיפור-מדהים!
    אשמח להורדות.
    באהבה, דלית

    • ענבל פייפל נכתב יולי 17, 2017 4:47 am

      תודה לך דלית יקרה!
      מקווה שאת גם נהנית בביקור בארץ…
      שולחת לך ביחד עם ההורדות גם חיבוק גדול כל הדרך ממונטנה!
      ענבל

  • יפעת נכתב יולי 19, 2017 1:37 am

    תודה על מאמר מעניין ועל ההורדות.
    מזל טוב!!!
    בהצלחה בקורס במונטנה.
    יפעת

    • ענבל פייפל נכתב יולי 20, 2017 5:47 am

      תודה רבה רבה יפעת יקרה!
      ההורדות נשלחו אליך כמובן באהבה רבה 🙂

  • נעמי איילון נכתב יולי 19, 2017 9:06 am

    איזה סיפור מרגש. סיפור מהחיים.
    כמה חשוב להבין שאפשר לחולל ניסים.
    כשלא מצליחים לבד, למצוא את מי שיכול לעזור.
    תודה על ההשראה ועל התקווה שהסיפור הזה מביא איתו.
    ותודה על ההורדות.
    מתגעגעת ומחכה לשובך,
    באהבה, אמא

    • ענבל פייפל נכתב יולי 20, 2017 5:48 am

      תודה רבה לך אמא-יקרה-לי!
      הלוואי באמת שהסיפור הזה יעורר הרבה השראה ויתן לאנשים להבין שתמיד יש תקווה ושהכל אפשרי!
      כי זאת בדיוק היתה המטרה שלשמה פירסמתי אותו!
      חיבוק גדול ואוהב בחזרה…
      חוזרת ממש בקרוב… 😉

הוסף תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

דילוג לתוכן