סבתא אוה – זכרה לברכה

עד לפני חמישה חודשים היתה לי עדיין סבתא צלולה ומתפקדת.

ולמרות שהיא התקרבה לגיל 89,
ולמרות שהיא היתה אחרי ניתוח החלפת מפרק ירך והיא היתה זקוקה לעזרה יום-יומית בדברים הקטנים ביותר,
ולמרות שיד ימין שלה כבר מאוד רעדה והיא בקושי יכלה להשתמש בה –

היא עדיין היתה צלולה וחדה והיה חשוב לה להמשיך לדעת הכל ולנהל את חייה בכל המישורים,
היא עדיין הגיעה פעמיים בשבוע לשיעורי פלדנקרייז,
היא עדיין נכחה בכל יום חמישי בבוקר בהרצאות,
עדיין היה חשוב לה איך היא נראית והיא הקפידה תמיד להראות אסטטית (יפה היא תמיד היתה),
היא עדיין זכרה את כל ימי ההולדת של כל הנכדים (18 במספר) והנינים שלה (22 במספר) והקפידה לתת לכולם מתנות בזמן,
היא עדיין היתה גאה מאוד בכל הדברים שהיא כן הצליחה לעשות לבד,
היא עדיין היתה סבתא שלי מזה למעלה מ-49 שנים,
והיה נדמה שזה ימשיך כך עוד שנים רבות.

ואז "קיבלתי" שזאת הישורת האחרונה שלה ושזה הזמן שלי לבלות איתה כמה שיותר, כי אחר כך כבר לא תהיה לי סבתא שאוכל לבלות איתה…

לא חלקתי את המידע הזה עם אף אחד.

באיזה שהוא מקום גם קיוויתי שזה ישתנה.

מזה כמה שנים טובות שאני מאוד מאמינה בכל המסרים שאני "מקבלת" – ויודעת שהם מאוד מדוייקים – ועם זאת אנחנו אומרים בתטא הילינג שהעתיד תמיד יכול להשתנות, ושמה שראינו לגבי העתיד הוא נכון ומדוייק אך ורק לרגע שבו קיבלנו את הידיעה עליו –
ושנייה בלבד אחרי זה, הוא יכול להשתנות במאה ושמונים מעלות.

ובכל זאת, התחלתי לבקר אותה בתדירות הרבה יותר גבוהה מפעם,
והקפדתי להצטלם איתה המון, ממש בכל פעם שנפגשנו,
כדי לצבור כמה שיותר רגעים איתה שיהיו מונצחים לתמיד,
לעוד הרבה אחרי שהיא כבר לא תהיה איתנו…

ובערך חודש אחרי שקיבלתי את המסר הזה – היא התעוררה בבוקר יום אחד עם דימום רציני – שהחל בעצם את המסע שלה לעבר "העולם הבא"…

במשך ארבעה חודשים מאותו היום ליוויתי אותה במהלך שלושה ניתוחים והליכים כירורגיים שהיא עברה,
בזמן שגופה הלך ובגד בה,
בזמן שהיא כבר בקושי יכלה לאכול ורזתה מאוד,
בין אישפוזים בבתי חולים,
לאישפוזים במוסד גריאטרי שיקומי,
עד שדאגנו, לבקשתה המפורשת, להביא אותה הביתה עם מטפלת צמודה כיוון שהיא כבר לא יכלה לעשות כמעט שום דבר בכוחות עצמה.

ולמרות שהיא היתה מוקפת כל הזמן באהבתם ודאגתם של ילדיה ונכדיה הביולוגיים,
וגם באהבתם ודאגתם של ילדיו ונכדיו של דוד ז"ל, מי שהיה בעלה במשך 42 שנים ושאיתו הם חלקו את אהבתם המשותפת למשפחה אחת גדולה ומורחבת –
היא בחרה בי בערוב ימיה וביקשה ממני להעביר הלאה לכל אלה שהיו סביבה את בקשתה האחרונה:
להישאר בבית ולא להגיע יותר לבית החולים, כיוון שמה שהיא הכי רצתה, זה לסיים את חייה הארציים בביתה, בחדרה ובמיטתה – כשהיא מוקפת בתמונות הנכדים והנינים שהיא כל כך אהבה, אשר ניבטו אליה מהקירות.

זה ללא ספק היה אחד הרגעים המאתגרים ביותר בחיי.
להעביר את בקשתה זו הלאה.
לספר עליה לאימי, לאחיה, לילדיו של דוד ז"ל, ולדאוג שכולם ידעו ויזכרו – על מנת שזה אכן יתבצע.

אני מודה לתטא הילינג ולדרך הרוחנית שהתחלתי לצעוד בה לפני קצת למעלה מעשור.

אני בטוחה שזה היה לי הרבה יותר קשה ואף בלתי נסבל לעשות את זה – ללא הידע שרכשתי בעשור האחרון.

במהלך השנים בהם אני מטפלת יצא לי ללוות אנשים במסעם אל "העולם הבא", וגם לעזור למשפחות להיפרד מיקיריהם שבחרו לעבור לשם.
אין דבר יותר קשה מזה.

ועם זאת, מה שהבנתי קודם דרך אחרים ועכשיו גם דרך מה שעברתי בעצמי עם סבתא,
הוא שעם כל האהבה שיש לנו כלפיהם,
ועם כל הרצון שלנו שהם ימשיכו להיות איתנו כאן בחיים הארציים –
זה כל כך חשוב לשחרר אותם ולתת להם ללכת…

ובכל החודשים האלה שראיתי את סבתא מתכוננת להמשך דרכה –
עשיתי את כל מה שאני יודעת ויכולה כדי לתמוך בה כאן בימיה האחרונים מצד אחד,
ולשחרר אותה להמשיך הלאה בדרכה מצד שני.

כמו ש"סטינג" אומר:
"If you love somebody – set them free…"

כי נשמה שמרגישה שעדיין זקוקים לה,
שעדיין לא רוצים שהיא תלך,
שעדיין לא מוכנים לתת לה ללכת –
נשארת כאן מתוך חובה כלפי מי שזקוק לה,
גם אם גופה סובל,
וגם אם היא היתה רוצה להמשיך הלאה במסעה ברמה הנשמתית.

אז…

אני הולכת לכתוב לכם כאן "הורדות" –
שהם בעצם אמונות/מחשבות/רגשות
שאנחנו יכולים כתטא-הילרים לשלוח לעצמנו ולאחרים.
בעיני זה ה-דבר הכי-הכי של התטא הילינג,
וזה ממש כמו שידרוג של אפליקציה,
כשמגיעה גרסה חדשה ומעודכנת
ואתם מורידים אותה ואז המכשיר עובד טוב יותר וחלק יותר –
מכירים את זה, נכון?
כך הורדות בתטא הילינג זה לגמרי משהו שמשדרג אתכם.
מזמינה אתכם לקרוא ולהגיד בלב/בקול רם "כן" לכל מה שאתם מסכימים לקבל.
אפשר גם ממש לדמיין איך זה יורד אליכם,
מתקבל אצלכם,
והופך להיות חלק ממי שאתם – החדשים, המשודרגים.
מי שיכול – זה ממש כיף לעשות את זה בעיניים עצומות, ועם זאת זה ממש לא חובה.

*האם אפשר להוריד לכם את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגית הבריאה ל"שחרור"?
*ושאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש לשחרר?
*ושזה יכול להיות בחיים שלכם?
*האם הייתם רוצים לדעת איך זה ואיך זה מרגיש לשחרר מחייכם גם את האנשים הכי אהובים ויקרים לליבכם?
*שזה בסדר לעשות את זה?
*שזה אפשרי עבורכם לעשות את זה?
*שזה בטוח עבורכם ועבורם לעשות את זה?
*שזה שאתם עושים את זה – אינו אומר חלילה שאתם אינכם אוהבים את מי שאתם משחררים?
*שזה שאתם עושים את זה – אינו אומר חלילה שלא אכפת לכם ממי שאתם משחררים?
*האם הייתם רוצים לדעת שזה שאתם עושים את זה, זה שאתם משחררים אדם אהוב – פשוט אומר שאתם מאפשרים לו לבחור את מה שהוא באמת רוצה?
*האם אתם רוצים לדעת שכל זה אפשרי עבורכם?
*שזה בטוח עבורכם?
*שמותר לכם לעשות את זה?
*שיש לכם את יכולת הבחירה החופשית, מתוך רצון חופשי, לבחור בכך בכל פעם מחדש?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש שזה כבר כך?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש לחיות את חייכם יום-יום, רגע-רגע, בידיעה שזה כבר כך?

תודה שקראתם עד כאן.

המשך יום נפלא ומלא ביטחון בידיעה שיש לכם את היכולת לשחרר מחייכם כל דבר, כולל גם את האנשים היקרים ביותר לליבכם!

ולסיום,
"למיטיבי לכת" שעוד יש להם כוח לקרוא,
לא יודעת למה,
(אבל אני כבר מזמן לא מתווכחת עם מה שאני "מקבלת"),
קיבלתי גם לצרף לכם את ההספד שאמרתי על סבתא ביום מותה, מעל קברה הטרי:

"היתה לי הזכות הגדולה להיות זאת שהפכה אותך לסבתא!
היתה לי הזכות הגדולה שהיתה לי סבתא כמוך במשך 50 שנים! (פחות חמישה חודשים)

למדתי ממך המון,
היית לי מקור השראה,
ויש כל כך הרבה דברים מדהימים שאפשר להגיד עליך…

כמו למשל שהיית מלאת נתינה,
שחשבת תמיד על כולם,
שלרגע לא הפסקת ללמוד ולהעשיר את עצמך,
ששאבת שמחה והנאה מילדים,
ששמרת על חוש-הומור,
שמצאת מחדש את הדרך לחיות – אבל באמת לחיות – לאחר שקמת מזוועות מלה"ע השנייה.

ועם כל זאת,
מה שהכי מייחד אותך בעייני –
היא הדרך שבה מצאת בליבך אהבה אמיתית וכנה למשפחתך הביולוגית,
וגם למשפחתו של דוד ז"ל.

במהלך החודשים האחרונים בהם ליוויתי אותך בזמן שגופך הלך ובגד בך – חלקנו המון רגעים ביחד:

שהיתי לצידך בבית החולים,
ליטפתי אותך המון,
שרנו ביחד שירים שאהבת,
מרחתי לך לק על הציפורניים – מה שהפך לתפקיד הקבוע שלי,
ועוד –

אך בין כל הרגעים המרגשים הללו יש אחד שילך איתי תמיד…

היה זה הרגע בבית-החולים שבו הגיעה אליך עובדת סוציאלית.

ביקשת שאשאר לצידך בזמן שדיברתן, וכשהיא ביקשה שתספרי על עצמך פתחת ואמרת שאת אלמנה, ושיש לך שישה ילדים.

העובדת הסוציאלית פקחה זוג עיניים משתאות ושאלה אותך:
"וואו, כל הכבוד! ילדת שישה ילדים?"

ואת ענית לה:
"ילדתי רק שניים, אבל יש לי עוד ארבעה שהם גם שלי, כאילו אני ילדתי אותם".
והעיניים שלך נצצו בהתרגשות כשאמרת את זה.

זו תמצית המהות המדהימה שלך בעייני.

בשנים האחרונות, בכל פעם ששמעתי שמישהו נפטר – הייתי מזמנת לו את המלאכים השומרים עליו, על מנת שילוו אותו בדרכו החדשה.
במקרה שלך, סבתא, אני יודעת שאין צורך לעשות את זה –
כי הם כבר עומדים בתור…

אני אוהבת אותך בכל ליבי.
אני שמחה שהפסקת לסבול.
אני שמחה שהצטרפת לכל יקירייך שכל כך התגעגעת אליהם: להוריך, לאחותך האהובה, לדוד, ל"שריקם".

את שמורה ונצורה איתי תמיד,
יפה, קורנת ומחייכת – כפי שהיית כל חייך, ממש עד הרגע האחרון,
וזכרך, כבר ולעולמים, ברוך!"