מי שעוקב אחר הפירסומים שלי יודע שביום שבת האחרון הבן הצעיר שלי חגג בר מצווה.
אבל גם מי שעוקב אחר הפירסומים שלי לא יכול לדעת באיזה לחץ הייתי לפני האירוע הזה.
ממש ברמות שהייתי תופסת את עצמי (לפחות פעם-פעמיים ביום, אם לא יותר),
מסתכלת על עצמי מהצד,
ושואלת את עצמי לאן נעלמה ענבל הרגילה…
ומה קרה לה…
ועושה עבודת תטא הילינג, ו"נשימות" ועוד דברים טובים ומועילים – ושום דבר לא עזר…
הייתי לחוצה ברמות כאלה שהייתי פשוט חסרת-סבלנות ובלתי נסבלת בעליל!
היה נדמה לי שאני "נלחמת" עבור כל דבר שרציתי שיהיה באירוע וששום דבר לא זרם:
קייטרינג –
אחרי שמצאתי אחד כשר וחלבי, כשלושה חודשים לפני האירוע, כזה שיתאים לבית הכנסת בו חגגנו, בעלי הטיל וטו (הסיבות שמורות במערכת) ואני הטלתי עליו למצוא קייטרינג חלופי.
לא קרה כלום עד שלושה שבועות לפני האירוע שאז בעלי הגיע עם הצעה אחרת. הפעם היה זה תורי להטיל וטו (הסיבות שמורות במערכת 😉 ) וכך יצאתי למסע חיפושים חדש כשבועיים לפני האירוע. סגרתי על קייטרינג שהיה נשמע מדהים – אבל לא היתה שום אפשרות לטעום את האוכל לפני…
התכנית האומנותית –
הבן הצעיר שלי מוכשר ברמות-על בכל הנוגע למוסיקה: מנגן מדהים על כל כלי שרק נופל לידיו, מלחין מוסיקה, וממש חי ונושם תווים, סולמות ואקורדים בכל שנייה במהלך היום ובכל רמ"ח אבריו. לכן היה לי ברור שהוא ינגן שם כמה קטעים מול המשפחה והחברים הקרובים (סך הכל 40 איש) כדי שלא יקרה מצב שכל האירוע יסתכם רק בעליה לתורה ואוכל (שזה מה שהכי לא רציתי שיקרה!). הצעתי לו לנגן ולשיר ביחד עם הדודים שלו, עם אחותו, איתי (כן, משפחה מוסיקלית) והכל הלך קשה, עם פרצופים, עם חוסר חשק מוחלט ועם ביטולים של החזרות גם מצד המשתתפים האחרים…
צלם –
האירוע קרה ביום שבת אחה"צ, לפני צאת השבת, ונאמר לנו שאפשר יהיה לצלם מייד אחרי צאת השבת. תכננו להביא צלם סטילס וגם צלם וידאו שיצלמו גם בחזרה הגנראלית – שנערכה יומיים קודם, כדי לצלם שם את הקריאה של הפסוק שלו וההליכה עם ספר התורה.
יומיים לפני החזרה הגנראלית הסתבר שצלם הסטילס לא יוכל להגיע לחזרה הגנראלית ושצלם הוידאו לא יוכל להגיע ביום שבת…
יכולה להמשיך ולספר לכם גם על חריקות וצרימות נוספות כמו למשל הקשיים הטכניים הבלתי-מוסברים שנתקלתי בהם בהכנת מצגת התמונות שערכתי לאירוע –
אבל לא רוצה להלאות אתכם…
התמונה ברורה, נכון?
רק ביום שישי אחה"צ, יום לפני האירוע –
אחרי שטעמתי כמה דברים שהקייטרינג הביא לבית הכנסת (והיה סופר-טעים!) ובעיקר אחרי שדיברתי עם חברת-נפש טובה וקרובה – "ירד לי האסימון" לגבי מה עבר עלי…
הבנתי שהיה לי חלום, מאז שהבן הבכור שלי נולד (שזה כבר 19 שנים),
לחגוג לו בר מצווה בבית כנסת קונסרבטיבי/רפורמי,
במקום פתוח ומקבל בו אוכל לעמוד לצידו כשווה בין שווים,
במקום בו אוכל להחליט על הטקס ועל איך לנהל אותו,
במקום בו לא אהיה חייבת ללבוש שמלה (נדיר למצוא אותי עם שמלה).
אלא מה?
הבן הבכור שלי הוא גם נכד בכור משני הצדדים, וגם נין בכור משני הצדדים (כמה שמחו בו והתרגשו בו כשהוא הגיע!) וכיוון שהסבא של בעלי הוא אדם דתי ושומר מצוות – החלטנו במיוחד עבורו לחגוג את האירוע בבית-כנסת אורתודוקסי שאליו הוא יכול היה להגיע ברגל.
בסיום העליה של בני לתורה – ניגש אלי הסבא של בעלי ואמר לי שהיום הזה, בו הוא זכה לראות את הנין הבכור שלו עולה לתורה, היה היום המאושר בחייו, ואני שמחתי בליבי על המעשה הזה והבנתי כמה הדבר הזה היה חשוב עבור הסבא של בעלי; ועם זאת הרגשתי מאוד לא שייכת ומאוד לא מחוברת לכל מה שקרה שם. הרגשתי פחות או יותר כמו אורחת הצופה מן הצד ומגיעה לאירוע בלי שיש לה היכולת לתכנן או לקבוע כלום.
מסתבר שהשלכתי את כל הרצונות והחלומות שלי מהבן הבכור – לבן הצעיר!
בתור מפיקה לשעבר בטלוויזיה היפנית, רציתי להפיק לו את "האירוע המושלם" שחלמתי עליו בעיני רוחי מאז ימי אחיו הבכור…
רק היה פרט אחד "קטן ושולי": הוא לא ממש התאים לו!
ברגע שהבנתי את זה – שיחררתי.
שיחררתי את החלום הזה שנאחזתי בו בלי שום קשר למציאות.
שחררתי את הלחץ ותחושת ה"מלחמה" שהייתי שרוייה בה.
הרגשתי כמו בלון שדקרו אותו עם סיכה וכל האוויר הנפוח והדחוס יצא ממנו.
הרגשתי הקלה גדולה וסופסוף – לרווחתי ולרווחת כל הסובבים אותי – התחלתי לזרום.
בסופו של דבר –
הבן הצעיר שלי לא ניגן (אבל הבת שלי ואני שרנו וניגנו לו שיר בהפתעה),
לא היה צלם משום סוג שהוא,
כן לבשתי שמלה (בעיקר כי לא הייתי חייבת 😉 ),
והיה אירוע מקסים ומשמח שכל המשתתפים בו – כולל בן המצווה – נהנו בו מאוד!
רוצה להודות מעומק ליבי לכל בני ביתי שנאלצו לסבול אותי כך ובכל זאת תמכו בי והיו לצידי,
תודה לרותה מ"רותה-קייטרינג" על האוכל האיכותי, השירות המדהים והכמויות הנוספות של האוכל ש"צ'יפרה אותנו ברוחב לב,
תודה לעינב מ- "Cake Shop" בכפר סבא – על תודעת שירות מעולה ובעיקר על עוגת בר מצווה מעוצבת להפליא (בתמונה) לילד שהוא גם מוסיקאי וגם שחקן הוקי-רולר. עוגה שבנוסף לעיצוב הקפדני היתה גם (להפתעתי הרבה!) טעימה מאוד למרות שהיא כשרה,
תודה לסמדר ויוסי מקהילת "הוד והדר" – בית הכנסת הקונסרבטיבי בכפר סבא על היחס החם, הסבלנות והרצון לתת לנו להרגיש בבית ולהיות לנו לעזר בכל מה שרק אפשר,
תודה לכל האורחים שהגיעו ועזרו לנו לחגוג בנעימים,
תודה על השיעור הגדול שלמדתי בעזרת הבן הצעיר שלי,
תודה גם על כך שהוא השתחרר,
תודה לתטא הילינג שמאז שהגיע לחיי הוא ממשיך כל הזמן לשדרג אותם ואת האיכות שלהם,
תודה על כל השפע וה"יש" שכבר בחיי ועל כל אלה שכל הזמן ממשיכים להגיע!
אז…
אני הולכת לכתוב לכם כאן "הורדות" –
שהם בעצם אמונות/מחשבות/רגשות
שאנחנו יכולים כתטא-הילרים לשלוח לעצמנו ולאחרים.
בעיני זה ה-דבר הכי-הכי של התטא הילינג,
וזה ממש כמו שידרוג של אפליקציה,
כשמגיעה גרסה חדשה ומעודכנת
ואתם מורידים אותה ואז המכשיר עובד טוב יותר וחלק יותר –
מכירים את זה, נכון?
כך הורדות בתטא הילינג זה לגמרי משהו שמשדרג אתכם.
מזמינה אתכם לקרוא ולהגיד בלב/בקול רם "כן" לכל מה שאתם מסכימים לקבל.
אפשר גם ממש לדמיין איך זה יורד אליכם,
מתקבל אצלכם,
והופך להיות חלק ממי שאתם – החדשים, המשודרגים.
מי שיכול – זה ממש כיף לעשות את זה בעיניים עצומות, ועם זאת זה ממש לא חובה.
*האם הייתם רוצים לדעת שזה אפשרי עבורכם לשחרר מחייכם דברים שכבר אינם מדוייקים לכם?
*שאתם יכולים לעשות את זה בפשטות ובקלות?
*שאתם יכולים לזהות את כל אותם הדברים האלה ולשחרר אותם?
*שאתם יכולים לעשות את זה בלי לסבול?
*שאתם יכולים להתמסר לשחרור הזה ולדעת שכשאתם משחררים – אתם מאפשרים לדברים נפלאים, נכונים ומדוייקים להיכנס לחייכם?
*שיש לכם את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגיית הבריאה ל"שיחרור"?
*שאתם יודעים מה זה אומר ואיך זה מרגיש לשחרר?
*שזה אפשרי עבורכם?
*שזה בטוח עבורכם?
*שיש לכם את יכולת הבחירה החופשית, מתוך רצון חופשי, לבחור בכך בכל פעם מחדש?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש שזה כבר כך?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש לחיות את חייכם יום-יום, רגע-רגע, בידיעה שזה כבר כך?
תודה שקראתם עד כאן.
המשך יום נפלא ומלא שיחרורים של כל מה שאינו מדוייק עבורכם!
*אגב, בסנכרון מדהים לבר-המצווה של הבן שלי, שמתי לב עכשיו שהמאמר הזה הוא המאמר ה-13 במספר שאני מעלה ברצף לאתר שלי בשלושת החודשים האחרונים… 😉
