ללטף את התן (כשהכוונה לחיה, ב"קמץ", Jackal באנגלית)
מה???
מתארת לעצמי שזה מה ששאלתם את עצמכם לאחר שקראתם את משפט הפתיחה שלי.
אלא אם כן השתתפתם, כמוני, בסדנא הבסיסית שהעביר יורם מוסינזון לפני שבועיים בשיטת "תקשורת מקרבת" (באנגלית: NVC- Non-Violent-Communication).
לנוחיותכם צירפתי למטה קישורים רלוונטיים על השיטה, קטעי יו-טיוב של מרשאל רוזנברג ז"ל – מייסד השיטה, ועוד.
מעבר לזה שמרשאל רוזנברג פיתח שיטה פשוטה ומדהימה ביופיה,
מעבר לזה שלעניות דעתי, אם כל האנשים על פני כדור הארץ היו לומדים אותה – העולם שלנו היה נראה אחרת לגמרי בכל מובן אפשרי,
מעבר לזה שההנחייה של יורם תרמה לי רבות גם באופן האישי והפרטי, כבן אדם השואף לתקשר מתוך חמלה, אהבה, הכלה, קבלה, סבלנות וסובלנות – וגם כמנחת קורסים בעצמי,
מה שהכי הולך איתי מאז הסדנא איתו זה המשפט שלו "ללטף את ה-תן".
שמתיישב לי בדיוק רב עם יום כיפור וסליחות וזו הסיבה שהחלטתי להעלות את הדברים על הכתב ולשתף אתכם.
אז מה זה אומר בעצם, "ללטף את ה-תן"?
כדי להסביר את המשפט הזה אתן קודם הסבר קצרצר על השיטה.
מרשאל רוזנברג קרא לדרך התקשורת הרגילה שלנו "שפת ה-תן" (Jackal).
זו השפה שחונכנו על פיה וזו השפה שאנו יודעים ומכירים ומשתמשים בה בטיבעיות ומבלי לחשוב פעמיים על מנת לתקשר עם כל מי שסביבנו (כולל גם עם עצמנו, אגב).
כשאנחנו משתמשים בה בחיי היום-יום שלנו כדי לתאר למישהו אחר את מה שאנו מרגישים –
במיוחד כשאנו נפגעים/נעלבים/רוצים לקבל אמפטיה וחמלה ורוצים שיקשיבו לנו ויבינו אותנו –
היא לרוב יוצאת מפינו בצורה כזאת שהצד השני, זה שאמור להתמלא בחמלה ואמפטיה כלפינו, זה שאמור לפתוח את ליבו אלינו ולרצות לחבק אותנו אחרי שהוא הקשיב לנו –
נסגר מייד ויוצא אוטומטית למתקפת-נגד, או להבדיל, נסגר ונאטם עד כדי כך שהוא מייד מפנה אלינו את הגב ונעלם.
לדוגמא:
– "אני מרגישה שאתה לא מבין אותי ולא מתחשב בי ובזמן האחרון התחלתי לחשוב שאולי אתה כבר לא אוהב אותי…"
אופציה א':
– "אני? ומה איתך? את זאת שכל הזמן ממורמרת ומתלוננת וכל מה שאני עושה לא מספיק טוב לך. אולי תסתכלי קצת על עצמך ותנסי להבין איך אני מרגיש???"
אופציה ב':
– "לא מתאים לי עכשיו לדבר על זה…" / – "אני עייף, לא עכשיו…" / – שתיקה רועמת ופרצוף / וכו'.
מצלצל מוכר?
מה שמרשאל מנסה ללמד אותנו דרך שיטה של ארבעה שלבים – היא שפה חדשה שלה הוא קרא: "שפת הג'ירף". במהלך סוף השבוע יורם נתן לנו הרבה דוגמאות לשימוש בשפה הזאת ועל איך ולמה היא דווקא כן עוזרת לצד השני לפתוח את הלב אלינו, להתמלא כלפינו באמפטיה ולהקשיב לנו במקום הפגיע שלנו – להבדיל מלהתכווץ, להאטם ולהרגיש מותקף.
מטרת הסדנא הבסיסית היתה, בין היתר, להבין מדוע כדאי ומומלץ להשתמש ב"שפת הג'ירף", להבדיל מ"שפת ה-תן" השגורה בפינו.
המסקנה ה"מתבקשת" אם כך מהסדנא היא:
שפת הג'ירף – IN
שפת ה-תן – OUT
אלא שיורם חזר ואמר דבר כל כך נכון, ויפה ומדוייק שנכנס לי עמוק-עמוק ללב ועדיין מהדהד ומחלחל פנימה – והוא, שאל לנו להלקות את עצמנו בכל פעם מעכשיו שנשתמש ב"שפת ה-תן" ושבכלל לא נצפה שמעכשיו נתחיל להיות "ג'ירפים" בלבד. לא!
מה שהוא אמר זה שזה בסדר לדבר גם ב"שפת ה-תן", ושבכל פעם שנצליח לשים לב שאנו מדברים ב"שפת ה-תן" – שפשוט נלטף אותו…
ללטף את התן…
ובעצם הליטוף הזה ניתן מקום וביטוי גם לרגשות של כעס, או פחד, או עלבון, או קנאה.
ובעצם הליטוף הזה נהיה במקום של חמלה כלפי עצמנו על שיש לנו גם רגשות כאלה.
ובעצם הליטוף הזה נהיה במקום של חמלה כלפי עצמנו על שביטאנו גם רגשות כאלה החוצה.
ובעצם הליטוף הזה, ובעצם זה שניתן לכל אותם הרגשות הללו מקום וביטוי ובעיקר לגיטימציה – הם מייד יתמוססו ויתפוגגו – ואז נוכל להיות פנויים לדבר גם בשפת הג'ירף.
הרבה אנשים שעושים עבודה רוחנית וחשובה להם התפתחות ודרך רוחנית – נוטים לחשוב שזה לא נאה ולא הולם את הדרך הרוחנית לכעוס, או להעלב, או לקנא, או להרגיש כל רגש אחר שהוא לא אהבה, או חמלה או הכלה.
ואם הם מרגישים את אחד מהרגשות הללו הם ישר כועסים על עצמם על שהרגישו כך,
או שהם מתכחשים לרגשות הללו ומדחיקים אותם,
או שהם מייד בודקים מה הם יכולים לעשות ולשפר כדי שבפעם הבאה זה לא יקרה שוב.
בעקבות הסדנא של יורם הסתבר לי שגם אני הייתי כזאת.
רק הייתי כל כך מתוחכמת ובהכחשה כל כך גדולה – שאפילו לא ידעתי שאני כזאת, והאמנתי באמת ובתמים שאני בחמלה וסליחה לעצמי גם על רגשות של כעס וכו'.
עד הסדנא עם יורם.
עד שלמדתי ללטף את ה-תן.
והיום אני מלטפת אותו,
ואוהבת אותו,
ומכירה בו,
ויודעת שהוא חלק ממני בדיוק כמו כל הרגשות של אהבה וחמלה והכלה שיש בי למכביר,
ויודעת שזה לא הופך אותי למטפלת פחות טובה,
או למורה פחות טובה,
או לאמא פחות טובה,
או לבן אדם פחות טוב או פחות שווה,
ואני סולחת לתן שלי על שהוא שם ועל כך שהוא מרים את הראש לפעמים,
וסולחת לעצמי על שיש לי אותו ועל שהוא חלק בלתי נפרד ממני.
כי זה פשוט כך.
וזה מרגיש כל כך טוב…
אז…
אני הולכת לכתוב לכם כאן "הורדות" –
שהם בעצם אמונות/מחשבות/רגשות
שאנחנו יכולים כתטא-הילרים לשלוח לעצמנו ולאחרים.
בעיני זה ה-דבר הכי-הכי של התטא הילינג,
וזה ממש כמו שידרוג של אפליקציה,
כשמגיעה גרסה חדשה ומעודכנת
ואתם מורידים אותה ואז המכשיר עובד טוב יותר וחלק יותר –
מכירים את זה, נכון?
כך הורדות בתטא הילינג זה לגמרי משהו שמשדרג אתכם.
מזמינה אתכם לקרוא ולהגיד בלב/בקול רם "כן" לכל מה שאתם מסכימים לקבל.
אפשר גם ממש לדמיין איך זה יורד אליכם,
מתקבל אצלכם,
והופך להיות חלק ממי שאתם – החדשים, המשודרגים.
מי שיכול – זה ממש כיף לעשות את זה בעיניים עצומות, ועם זאת זה ממש לא חובה.
האם אתם רוצים לדעת שגם אתם יכולים ללטף את התן שלכם?
שזה בסדר שיש לכם תן שכזה?
שמותר לכם להכיר בו?
שמותר לו להרים את הראש ולהתבטא?
שמותר לכם להרגיש ולבטא את מלוא מגוון הרגשות שלכם מבלי להרגיש אשמים שהם אינם רק אהבה טהורה, או חמלה, או הכלה?
שאתם עדיין יכולים להיות בהתפתחות ועשייה רוחנית גם כשיש לכם תן שכזה?
שאתם עדיין יכולים להיות בהתפתחות ועשייה רוחנית גם כשיש לכם רגשות שהם אחרים מאהבה/חמלה/הכלה?
שאתם עדיין שווים ומדהימים גם כשיש בכם רגשות שכאלה?
שאתם עדיין שווים ומדהימים גם כשאתם מבטאים רגשות שכאלה?
שזה בסדר להרגיש גם רגשות שכאלה ולבטא אותם?
שאתם יכולים לאהוב את עצמכם גם כשאתם מרגישים ומבטאים רגשות שכאלה?
שאתם אהובים וראויים לאהבה ע"י אחרים גם כשאתם מרגישים ומבטאים רגשות שכאלה?
שאתם יכולים לסלוח לעצמכם על שיש לכם רגשות שכאלה?
שמותר לכם לסלוח לעצמכם על שיש לכם רגשות שכאלה?
תודה שקראתם עד כאן.
אוהבת אתכם ושמחה על שאתם בחיי.
*****
וכפי שהבטחתי – מגוון קישורים:
לקישור למאמרים על תקשורת מקרבת – לחצו כאן
לקישור לסדנא של מרשאל רוזנברג ביו-טיוב, כולל אפשרות תרגום לעברית – לחצו כאן
לקישור לאתר הבית של יורם מוסינזון – לחצו כאן
לקישור להרצאה של יורם מוסינזון באנגלית ב- TEDx-Amsterdam – לחצו כאן
לקישור לרכישה של ספרון מדהים של מרשאל רוזנברג שתורגם לאחרונה לעברית "לגדל ילדים בחמלה" – לחצו כאן
