מלחמה ושלום

שמתי לב בזמן האחרון שהרבה מהמטופלים שלי שמגיעים אלי עסוקים במלחמות…

מלחמה במשקל שלהם,
מלחמה בבריאות שלהם,
מלחמה בילדים שלהם,
מלחמה בהורים שלהם,
מלחמה בבני-הזוג שלהם,
ועוד…

לא משנה במה או במי הם נלחמים – הם מגיעים אלי מותשים, חסרי אנרגיות, לרוב גם מיואשים, ובעיקר כואבים… והמשאלה היחידה של רובם היא להפסיק את המלחמה הזאת – רק הם לא יודעים איך.

אחד הדברים הראשונים שנחשפתי אליהם, במסעי דרך שיטות אלטרנטיביות ותפיסות עולם שונות, היה שיטת העבודה של ביירון קייטי. בבסיס שיטת העבודה של ביירון קייטי נמצאת התובנה שכל הסבל שאנו חווים בחיים – מגיע בעקבות העובדה שאנחנו מתווכחים עם המציאות. שהמצוקה בחיינו מקורה במשהו שקרה לנו – ואנחנו לא מרוצים מזה שזה קרה כי אנחנו מספרים לעצמנו וחושבים לעצמנו שהוא צריך היה להיות או לקרות אחרת.

הולך איתי במיוחד סיפור שקייטי שיתפה בהזדמנות מסויימת על עבודה שהיא עשתה עם אישה שהתביישה באצבעות הידיים שלה.
אותה אישה חלתה בדלקת מפרקים כשהייתה בת 17, ולאחר מכן האמינה שהאצבעות שלה התעוותו. מה שהיא חשבה על האצבעות שלה זה שהן מעוותות ושהן לא נורמאליות, והיא ניסתה לעשות הכל כדי להילחם במצב הקיים ולהחזיר אותו לקדמותו.

אבל מה שקייטי אומרת זה שהאצבעות שלה כן היו נורמאליות:
הן היו נורמאליות בשבילה!
אלה היו האצבעות שהיא התעוררה איתן בכל יום מאז שהיא הייתה בת 17!
27 שנה הן היו האצבעות הנורמאליות שלה, רק שהיא לא שמה לב, כי היא היתה עסוקה כל הזמן בלחשוב כמה הן לא נורמאליות וכמה הן מעוותות, ולהילחם בהן בשל כך…

קייטי שאלה אותה:
– "איך את מגיבה כשאת מאמינה שמה שיש לך אינו נורמאלי בשבילך?"
– "אשמה, עצבות, ייאוש" – ענתה לה האישה.

– "ומי תהיי בלי המחשבה הזאת?
את תרגישי בנוח עם המצב שלך ותאהבי אותו, יהיה אשר יהיה, כי את תביני שזה לגמרי נורמאלי, בשבילך.

אפילו אם 99.99% משאר האנשים נראים אחרת, הנורמאלי שלהם אינו הנורמאלי שלך:
זהו הנורמאלי שלך.

העץ שגדל שם בחוץ, בואי נצא וננזוף בו, כל הענפים שלו כפופים לגמרי, ולא נראה לי שיש לו מושג שזה לא נורמאלי. ובאותה הזדמנות, בואי נדבר גם על אלוהים, כי הוא עשה טעות גדולה, הוא פישל עם העץ הזה, שאמור לגדול ישר. בואי נקדיש את חיינו ליישורו".

לפי ביירון קייטי, המלחמה של האישה הזאת עם המציאות, והאמונה שלה שהאצבעות שלה מעוותות ולא נורמאליות – הם אלה שגרמו לה לסבל,
לא האצבעות שלה.
כל עוד היא נלחמה באצבעות שלה ובצורה שלהן – היא סבלה.

האם אתם מכירים מלחמות בלי פצועים?
האם אתם מכירים מלחמות בלי הרוגים?
האם אתם מכירים מלחמות בלי הרס?
האם אתם מכירים מלחמות בלי צער, או מתח, או פחד, או ייאוש?

אני באופן אישי לא מכירה.
ואני באופן אישי מאמינה כבר הרבה שנים שמלחמות – מביאות רק לעוד מלחמות.
שאלימות – מביאה רק לעוד אלימות.
שכדי לפתור מלחמות – צריך לבוא עם הקשבה, הכלה, חמלה, פתיחות של הלב, רצון אמיתי וכנה להבין את הצד השני ולבוא לקראתו – להבדיל מלבוא עם כוח הזרוע.

מלחמה – היא מלחמה, וזה לא משנה בכלל במה או במי אנחנו נלחמים.
מלחמות יכולות להיות בין בני עמים שונים,
בין בני דתות שונות,
בין אנשים בעלי צבע עור שונה,
ומלחמות יכולות להיות גם בתוכנו, אצל אדם אחד בודד, בינו לבין עצמו.

כשאנחנו נלחמים במשקל שלנו,
כשאנחנו נלחמים בבריאות שלנו,
כשאנחנו נלחמים בהורים/ילדים/קולגות/חברים שלנו,
כשאנחנו נלחמים בכל מצב שהוא הקיים בחיינו, בכל תחום שהוא –
אנחנו קודם כל כבר מפסידים. מעצם המלחמה עצמה…

והיה זה גנדהי שאמר: "אתה לא יכול לנצח מלחמה יותר מאשר אתה יכול לנצח רעידת אדמה".

כי מעצם זה שאנחנו במלחמה – אנחנו קודם כל חווים הרס, צער, מתח, פחד, ייאוש, ויש גם פצועים, ואולי אף הרוגים. וגם אם אנחנו נלחמים בעצמנו, עם עצמנו (במשקל שלנו, בבריאות שלנו, במחשבות שלנו על מה בן הזוג שלנו/הילד שלנו/האמא שלנו אמורים לעשות ולהגיד, וכו') –
עדיין אנחנו יכולים לפצוע את עצמנו…
וזה אפילו יכול גם להרוג אותנו…
גם אם זה "רק" בינינו לבין עצמנו, בתוכנו.

מעבר להרס, לצער, למתח, לפחד, לייאוש, וגם לפצועים וההרוגים שהם מנת חלקה של כל מלחמה –
כל דבר שאנחנו יוצאים נגדו למלחמה – קודם כל יילחם בנו בחזרה… כי אף צד לא רוצה להפסיד…
אייזק ניוטון כתב על כך את החוק השלישי והמפורסם שלו הטוען שכאשר אנחנו מפעילים כוח על משהו מסויים – המשהו המסויים הזה יפעיל עלינו את אותו הכוח חזרה, רק בכיוון מנוגד. ז"א שככל נתאמץ לדחוף, להילחם, להתנגד למשהו הקיים בחיינו (10 ק"ג שנרצה להשיל/מחלה כרונית/אמא מעצבנת/וכו') – המשהו הזה יפעיל כלפינו את אותם הכוחות עצמם. ואנחנו רק נמצא את עצמנו נלחמים, מתנגדים, דוחפים – מבלי שמשהו באמת ישתנה.

זאת הסיבה שמזה הרבה שנים שאני מעריצה אנשי שלום שיש להם את הסבלנות, הסובלנות, החוכמה, ותעצומות הנפש להישאר נאמנים לדעתם ועמדתם ולהביע אותה אך ורק בדרכי שלום, מבלי להיגרר לאלימות ולמלחמות. מבחינתי כל אדם שכזה הוא דמות מעוררת השראה. לכן כל כך שמחתי על העבודה המדהימה ורבת השנים שעשה נועם שרון בתרגום לעברית של הספר שלטון עצמי של מ"ק גנדהי ישירות משפת המקור. שלטון עצמי נחשב לספרו הראשון, המשפיע והחשוב ביותר של גנדהי שנכתב בעודו בן ארבעים בלבד.

זאת גם היתה הסיבה, שכשהייתי צריכה לבחור דמות היסטורית חשובה ומשמעותית עבורי, כדי לעשות עליה עבודה בתור סטודנטית בסמינר למורים אנתרופוסופיים – בחרתי באן-סאן סו-צ'י, שזכתה בפרס נובל לשלום (1991) על פועלה הרב לקידום הדמוקרטיה וזכויות האדם במיאנמר (בורמה לשעבר), תוך כדי שהיא משלמת מחיר אישי ומשפחתי כבד של מאסר בית על פני כמה עשורים וניתוק מבעלה ושני בניה.

כבר הרבה שנים שאני חושבת לעצמי, שאם הייתי יו"ר "האגודה למלחמה בסרטן" –
הייתי דבר ראשון פועלת לשינוי שמה למשהו אחר:
אולי ל"האגודה להתגברות על הסרטן",
או "האגודה להתמודדות עם הסרטן",
או אפילו "האגודה למציאת פתרונות לסרטן" וכו' –
כל שם אחר – העיקר להוציא מהשם שלה את המילה "מלחמה".

כי באופן פרדוקסאלי מעט, דווקא כשאנחנו מפסיקים להתנגד, לדחוף, להילחם –
נפתח הפתח להידברות, להקשבה, למשא ומתן, ולפיתרון הסיכסוך/בעיה.

כשאנחנו מתמסרים למצב, משלימים איתו, מתפייסים איתו – אנחנו באמת יכולים להגיע לשקט נפשי ולמקום ממנו אפשר עולה וצף הפיתרון.

כשנפסיק להילחם במשקל הגוף שלנו –
גם אם הוא 10 ק"ג יותר משהיה לפני 20 שנה –
נתחיל ליהנות מהאוכל שאנחנו אוכלים,
נפסיק להרגיש אשמים על דברים שאכלנו,
נתחיל לאהוב את הגוף שלנו בדיוק כפי שהוא נראה,
נוכל לחזור להרגיש מוצלחים ומדהימים,
ואז אולי גם נוכל לפתוח את הפתח להשיל את הקילוגרמים האלה ביתר קלות…

כשנפסיק להילחם במחלה כרונית שיש לנו –
נוכל להיות פתוחים ללמוד לחיות איתה,
נוכל להבין למה היא בחיים שלנו ומה אנחנו בכל זאת גם לומדים ממנה ומקבלים ממנה ובעזרתה לחיינו (מעבר לסבל ולמצוקה),
נוכל לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו גם עם הנוכחות שלה,
ואז אולי גם נוכל לפתוח את הפתח לשחרר אותה מחיינו…

כשנפסיק להילחם בבן הזוג שלנו –
נוכל להתחיל להבין אותו יותר טוב,
נוכל לאהוב אותו באמת ולהפסיק לכעוס עליו ולנטור לו טינה,
נוכל להבין איזה דברים הוא שיקף לנו שהם בעצם מתוך הפחדים שלנו –
ואז נוכל להבין גם את עצמנו יותר טוב,
נוכל להיות פנויים להבין מה אנחנו לומדים מזה ואיך אנחנו צומחים מזה,
נוכל להביא את מערכת היחסים שלנו למקום הרבה יותר טוב מאי פעם,
ואז אולי גם נוכל לפתוח את הפתח לכך שמה שהכעיס אותנו עד כה – בכלל לא יטריד אותנו יותר, ואולי אף בכלל לא יקרה שוב…

כשנפסיק להילחם האחד בשני בגלל דת, גזע, מין, צבע עור, נטייה מינית, וכו' –
נוכל לראות שכולנו בני אדם,
שכולנו רוצים להיות מאושרים בחלקנו,
שכולנו רוצים להיות בריאים,
שכולנו רוצים להיות אהובים,
שכולנו רוצים לשמוח, ליהנות, לצחוק, להרגיש טוב,
נוכל ללמוד לכבד האחד את השני ולקבל האחד את השני – בדיוק כפי שאנחנו,
נוכל להעריך את קדושת-החיים של כל אדם ואדם על פני האדמה,
נוכל לעזור ולתמוך האחד בשני – בלי שום קשר לדת, גזע, מין, צבע עור, נטייה מינית, וכו' –
ואז אולי גם נוכל לפתוח את הפתח לעולם טוב ומייטיב יותר עבורנו ועבור ילדנו…

אז…

אני הולכת לכתוב לכם כאן "הורדות" –
שהם בעצם אמונות/מחשבות/רגשות
שאנחנו יכולים כתטא-הילרים לשלוח לעצמנו ולאחרים.
בעיני זה ה-דבר הכי-הכי של התטא הילינג,
וזה ממש כמו שידרוג של אפליקציה,
כשמגיעה גרסה חדשה ומעודכנת
ואתם מורידים אותה ואז המכשיר עובד טוב יותר וחלק יותר –
מכירים את זה, נכון?
כך הורדות בתטא הילינג זה לגמרי משהו שמשדרג אתכם.
מזמינה אתכם לקרוא ולהגיד בלב/בקול רם "כן" לכל מה שאתם מסכימים לקבל.
אפשר גם ממש לדמיין איך זה יורד אליכם,
מתקבל אצלכם,
והופך להיות חלק ממי שאתם – החדשים, המשודרגים.
מי שיכול – זה ממש כיף לעשות את זה בעיניים עצומות, ועם זאת זה ממש לא חובה.

*האם הייתם רוצים לקבל את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגיית הבריאה לשלום?
*האם הייתם רוצים לקבל את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגיית הבריאה לפתיחות לאחר?
*האם הייתם רוצים לקבל את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגיית הבריאה לקבלת האחר?
*האם הייתם רוצים לקבל את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגיית הבריאה להקשבה לאחר?
*האם הייתם רוצים לקבל את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגיית הבריאה לראיית האחר?
*האם הייתם רוצים לקבל את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגיית הבריאה לסובלנות?
*האם הייתם רוצים לקבל את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגיית הבריאה לפיוס?
*האם הייתם רוצים לדעת שזה אפשרי עבורכם לראות את האחר?
*לקבל אותו?
*להקשיב לו?
*לראות אותו?
*להיות סובלניים כלפיו?
*להתפייס איתו?
*לסלוח לו?
*לנהוג איתו וכלפיו בדרכי שלום?
*בדרכי כבוד והערכה הדדיים?
*שזה אפשרי עבורכם להפסיק להילחם באחרים?
*האם הייתם רוצים לדעת שזה אפשרי עבורכם לקבל את עצמכם בדיוק כפי שאתם?
*לראות את עצמכם?
*להיות סובלניים כלפי עצמכם?
*להעריך את עצמכם?
*לסלוח לעצמכם?
*לדעת כבר עכשיו, כבר ברגע זה, כמה אתם שווים – בלי שום קשר למשקל הגוף שלכם, למצב חשבון הבנק שלכם, למצב המשפחתי שלכם?
*האם הייתם רוצים לדעת שזה אפשרי עבורכם להפסיק להילחם בעצמכם?
*להפסיק להילחם בכלל?
*ולהתחיל לחיות מתוך הידברות, הקשבה, סובלנות, פיוס, קבלה, הכלה, חמלה, אהבה?
*שזה אפשרי עבורכם?
*שזה בטוח עבורכם לעשות את זה?
*שיש לכם את יכולת הבחירה החופשית, מתוך רצון חופשי, לבחור בכך בכל פעם מחדש?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש שזה כבר כך?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש לחיות את חייכם יום-יום, רגע-רגע, בידיעה שזה כבר כך?

תודה שקראתם עד כאן.

המשך יום נפלא ומלא פתיחות לקבלה, הכלה, הקשבה, סובלנות, פיוס, סליחה, חמלה, ואהבה כלפי אחרים וכלפי עצמכם!