יום אחרי שהגעתי לביקור הנוכחי שלי ביפן כבר נסעתי לבקר את ה"משפחה היפנית" שלי.
שעה נסיעה ברכבה אקספרס ממרכז טוקיו, לאזור כפרי מוקף שדות אורז, כ- 50 ק"מ צפונית לטוקיו.
הפעם הראשונה שהגעתי לשם היתה לפני כמעט 30 שנה (ביולי 1987) במסגרת משלחת של חילופי נוער של אירגון "ליונס".
יצאתי משדה התעופה בטוקיו, והם חיכו לי שם עם שלט גדול עם שמי, נתנו לי מצלמה במתנה (מצלמה מדהימה, הראשונה שהייתה לי אי פעם וששימשה אותי אח"כ נאמנה במשך שנים), ולקחו אותי ליום סיור בכל האטרקציות השוות שהיו אז בטוקיו – לפני שנסענו אליהם הביתה.
לא יכולתי אז לדעת שזו הולכת להיות תחילתה של ידידות מופלאה עם יפן ושבסופו של דבר אגור בטוקיו 6 שנים, ובטח לא יכולתי אז לדעת שאמשיך להיות בקשר עם המשפחה הזאת באופן ספציפי גם 30 שנה אחרי, ושהם יהפכו להיות המשפחה שלי ביפן…
הייתי אחרי צבא והגעתי ליפן ימים בודדים לפני יומולדת 20 שלי.
ביום ההולדת שלי עצמו, כל מועדון הליונס המקומי התכנס כדי לחגוג לי יומולדת. מסתבר שכיאה ליפנים, שבודקים את כל הפרטים מראש ומדקדקים בקטנה כגדולה, הם שמו לב שאני עומדת לחגוג יום הולדת 20.
עבור היפנים בכלל והיפניות בפרט – יומולדת 20 זה גיל משמעותי המזכיר במקצת בר/בת-מצווה. זהו ארוע חשוב המסמן את הכניסה שלהם לעולם המבוגרים. הבנות היפניות הולכות למקדשים, לבושות בקימונו המסורתי וזה אירוע מאוד מיוחד וחגיגי שכל בת מצפה לו. אגב, ללבוש קימונו הפך להיות מאוד נדיר ויוצא דופן בקרב הצעירות ומכיוון שכך צריך ללכת למקומות מיוחדים שם משכירים לך קימונו לכמה שעות (קימונו אמיתי זה דבר מאוד יקר שמחירו יכול להגיע לעשרות אלפי דולרים) ולא פחות חשוב, עוזרים לך ללבוש אותו (זה מאוד מסובך ועל גבול הבלתי אפשרי לעשות את זה לבד).
במסיבה שערכו לכבודי, איש "מאוד" מבוגר (בסביבות גיל 50) שאל אותי באנגלית עילגת למה רציתי להגיע ליפן ועניתי לו את האמת: שמאז שאני זוכרת את עצמי, מגיל מאוד צעיר, אני חולמת להגיע ליפן.
הוא ענה לי בחזרה שכנראה הייתי יפנית בחיים הקודמים שלי.
חינכו אותי להיות מאוד מנומסת, לכן רק חייכתי אליו בחזרה בנימוס, אבל לעצמי חשבתי שזו שטות גמורה והתקשתי להאמין שבן אדם מבוגר, מכובד ואינטליגנטי (לפחות כך הוא היה נראה לי) יכול להאמין ב"שטויות" שכאלה.
שנתיים אחרי חילופי הנוער חזרתי כדי ללמוד יפנית (עשיתי "אולפן" ביפנית במשך שלוש שנים: חמישה ימים בשבוע, חמש שעות כל יום), ושם למדה איתי רוב התקופה באותה הכיתה נערה טיבטית בת גילי. אני זוכרת איך ממש ריחמתי עליה כשהיא סיפרה לי בפעם הראשונה ברצינות תהומית ובנונשלנטיות על איך הדלאי-לאמה מתגלגל כל פעם אחרי מותו למישהו אחר, ואיך הם מוצאים את המישהו הזה לפי כל מיני סימנים.
"שוב האסיאתים האלה עם השטויות שלהם" חשבתי לעצמי בלב – אבל כמובן שחייכתי אליה בנימוס…
לקח לי עוד כעשרים שנה להתחיל להאמין ב"שטויות" האלה בעצמי…
היום אני לא רק מאמינה בהם בעצמי ויודעת שהם אמת לאמיתה בדיוק כפי שמחר תזרח השמש – אלא אני גם מלמדת אחרים שזה כך בקורסי תטא הילינג, ואני יודעת על לפחות גילגול אחד מאוד משמעותי שהיה לי ביפן. בחיים קודמים שלי.
יפן כבר מזמן הפכה להיות בית שני שלי, בחיים האלה. בכל פעם שאני מגיעה לביקור, בכל פעם שאני נוחתת כאן בטוקיו, אני מתרגשת כאילו אני מגיעה הביתה… הרחובות, הריחות, הכתב, השפה, האוכל, הנימוס, ההתחשבות – הכל מוכר ואהוב ומרגש אותי בכל פעם מחדש כשאני מגיעה לכאן, ואני יודעת היום בוודאות שהנסיעה ההיא, הראשונה שלי ליפן, פתחה בפני עולמות נוספים ואחרים – שאמנם לקח לי זמן להבשיל אליהם – ועם זאת הם היום חלק בלתי נפרד ממני ומחיי.
אז…
אני הולכת לכתוב לכם כאן "הורדות" –
שהם בעצם אמונות/מחשבות/רגשות
שאנחנו יכולים כתטא-הילרים לשלוח לעצמנו ולאחרים.
בעיני זה ה-דבר הכי-הכי של התטא הילינג,
וזה ממש כמו שידרוג של אפליקציה,
כשמגיעה גרסה חדשה ומעודכנת
ואתם מורידים אותה ואז המכשיר עובד טוב יותר וחלק יותר –
מכירים את זה, נכון?
כך הורדות בתטא הילינג זה לגמרי משהו שמשדרג אתכם.
מזמינה אתכם לקרוא ולהגיד בלב/בקול רם "כן" לכל מה שאתם מסכימים לקבל.
אפשר גם ממש לדמיין איך זה יורד אליכם,
מתקבל אצלכם,
והופך להיות חלק ממי שאתם – החדשים, המשודרגים.
מי שיכול – זה ממש כיף לעשות את זה בעיניים עצומות, ועם זאת זה ממש לא חובה.
*רוצים לדעת שזה אפשרי עבורכם להשתנות?
*רוצים לדעת שזה אפשרי עבורכם לשנות את דעתכם לגבי משהו?
*רוצים לדעת שאתם יכולים להיות פתוחים תמיד לדברים חדשים?
*שזה בטוח עבורכם?
*שאתם יכולים תמיד, כל הזמן, מתי שרק תבחרו בכך, לדייק את עצמכם לעבר מה שהכי מתאים לכם?
*שאתם יכולים לעשות את זה ועדיין להישאר אהובים?
*שאתם יכולים לעשות את זה ועדיין להישאר מקובלים ע"י האנשים אשר סביבכם?
*שאתם יכולים לעשות את זה ועדיין להישאר מקובלים ע"י המשפחה שלכם?
*שאתם יכולים לעשות את זה ועדיין להישאר מצליחים?
*שאתם יכולים לעשות את זה ועדיין להישאר אחראים?
*שאתם יכולים לעשות את זה בלי להרגיש אשמים?
*שאתם יכולים לעשות את זה ועדיין להישאר שלמים עם ההחלטה שלכם, עם עצמכם ועם מי שאתם?
*שמותר לכם?
*האם אפשר להוריד לכם את ההגדרה והפרספקטיבה הגבוהה ביותר של אנרגית הבריאה ל"שינוי"?
*האם אתם רוצים לדעת שמותר לכם להשתנות ולהמציא את עצמכם כל פעם מחדש?
*בכל גיל?
*שזה אפשרי עבורכם?
*שזה בטוח עבורכם?
*שיש לכם את יכולת הבחירה החופשית, מתוך רצון חופשי, לבחור בכך בכל פעם מחדש?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש שזה כבר כך?
*שאתם יודעים איך זה ואיך זה מרגיש לחיות את חייכם יום-יום, רגע-רגע, בידיעה שזה כבר כך?
תודה שקראתם עד כאן.
המשך יום נפלא ומלא שיחרורים של כל מה שאינו מדוייק עבורכם ופתיחות לגבי השינויים שאתם מזמנים לחייכם!
